תלוי בכם. אם אתם בשבל שבו אתם זקוקים לעבודה פרטנית של חקירה והעמקה בתכנים שלכם, בואו נפגש לבד.

אם אתם מחפשים מינגלינד של בעלי עסקים או אנשים כשמדברים את השפה שלכם, אם אתם מחפשים סיעור מוחות, דעות מגוונות, משוב שיש בו כמה כיווני מחשבה, כדאי שתצטרפו לקבוצה.

כתיבה יוצרת היא כתיבה חופשית שהמטרה שלה היא לספר סיפורים, לבטארגשות, להמציא ולפתח את גבולות הדמיון. לעומת זאת, לכתיבה שיווקית יש מטרה והיא לשווק את עסק. גם אם אנחנו משתמשים בכלים במתוך כתיבה יוצרת,, אנחנו בסופו של דבר צריכים להתכנס למטרה שלשמה התחלנו לכתוב.

כתיבה יוצרת בהרבה מובנים פונה פנימה וכתיבה שיווקית פונה החוצה. כתיבה שיווקית נועדה לתת מענה לקהל היעד והמטרה שלה היא בסופו של דבר מכירה ושיווק. כתיבה יוצרת היא אמנותית, היא נועדה לצייר החוצה את הסיפורים שאנחנו. בין אם אלה סיפורים דמיוניים או אמיתיים, תמיד יהיה בהם ה -say של היוצר.

האמת היא שלא תמיד צריך. לפעמים אנחנו יכולים לכתוב הרצאות מצויינות גם בעצמנו, בטח אם זו הרצאה מקצועית. פשוט מניחים את כל הידע שלנו בנושא מסויים, מארגנים אותו לפי מבנה זורם ובונים מתוכו הרצאה. אני חושבת שהקושי הגדול בכתיבת הרצאה מגיע כשאנחנו רוצים לדבר את הסיפור האישי שלנו. קשה מאוד להצליח להסתכל על הסיפור האישי שלנו ולחשוב עליו מבחוץ, לערוך אותו, למסגר אותו. לפעמים דרושה פרספקטיבה חיצונית. מישהו שידע לקחת את הסיפור, לעבד אותו, להוציא מתוכו את התובנות והמסרים ולהכניס לתוך מבנה מעניין וסוחף.

קורה גם שההרצאה כבר כתובה ואנחנו רק צריכים עין חיצונית ומקצועית שתגיד לנו שהכל בסדר. קצת עריכה ויוצאים לדרך.

בבקשה! אני לא יכולה לשמוע יותר על אנשים שלא כותבים כי איזו מורה או איזה מורה בכיתה ו' אמרו להם שהם לא טובים.

אל תאמינו לאף אחד שאומר לכם שאתם לא טובים בכתיבה! כתיבה היא לא כישרון, היא יכולת שיש לכל אחד. כל אחד ואחת יכולים לכתוב.
ככל שמתעמקים ומתנסים אפשר לכתוב טוב יותר. אבל כולם יודעים לכתוב.
למה? כי זו המהות שלנו.
נולדנו מספרי סיפורים. כך אנחנו מתקשרים עם העולם. כך אנחנו מדברים, כך אנחנו מתנהלים. אנחנו סיפור.
אני מאמינה שאנשים חיים כדי לשמוע סיפור טוב או להשמיע סיפור טוב.
לכן, אם יש בכם איזה ייצור קטן, הססני, כוסס ציפוניים, שיושב לכם על הכתף ומזמזם לכם שאתם לא טובים מספיק בכל פעם שאתם תופסים את העט או את המקלדת, תחשבו על הרגע שבו ירד לכם את הביטחון, נסו לחבק את הילדים שהיתם וחשבו על איפה אתם.
אתם כבר לא שם.
אתם כבר לא חייבים לאף אחד שום דבר.
אתם יכולים לכתוב.
ואם מישהו ירים גבה, תגידו שאני אמרתי.
ואם מישהו יגיד שאתם לא, שלחו אותו למנהלת או אלי, אני כבר אטפל בו.