אז מה קרה שהפכתי ממעצבת גרפית לתסריטאית? אחרי שסיימתי את לימודי התואר הראשון בתקשורת חזותית, ילדתי את הבת הגדולה שלי רוני, או בשמה המלא רוני- לי. כשרוני נולדה החלטתי להשאר איתה בבית. שנה וחודשיים בילינו יחד בקריאת ספרים, טיולים בעגלה בשכונות של מרכז תל אביב, ים, שדרות רוטשילד, קובה חמוסטה בפינתי, קפה ומאפה והמון שיחות מצחיקות ומתוקות. רוני התחילה לדבר בגיל 8 חודשים, עוד לפני שלמדה לשבת לבד או ללכת היא כבר אמרה את המילים הראשונות שלה. היינו מבלות יחד בגן הורים – ילדים ברוטשילד, מנסות לצאת קצת מהבועה הפנימית שנוצרה לנו.
בגיל שנה וחצי בערך עברנו למודיעין ורוני נכנסה, אחרי תחנונים למסגרת של גן. התעקשתי לאסוף אותה ב 12:00, עד שביקשה ממני שאפסיק להפריע לה להיות עם חברים. אמא צעירה שבורת לב משלב הנפרדות, התחלתי לחפש את עצמי. אחרי כל מיני עבודות הזויות, חברתי לשותפה ופתחנו סטודיו לעיצוב גרפי. עבדנו שלוש שנים יחד על פרוייקטים מגוונים מול לקוחות שונים, אבל איכשהו הרגיש לי שזה לא מדויק. רציתי לכתוב, להמציא דמויות, לראות איך עולם שלם שנמצא אצלי בדימיון יכול להתעורר לחיים על המסך. רוני היתה אז בת שלוש, ילדה שכולה לב ענק, רגישות, חכמת חיים וטוהר.
ככותבים אנחנו אוספים את חוויות היום יום לתוך מאגרי תוכן, גם בלי להיות מודעים ממש.
חיי השגרה יכולים להציף בנו סיפורים ולתת לנו רעיונות בלי שבכלל תיכננו מראש. צריך לשמור על ערוץ פתוח ולסמן לעצמנו רגעים ששווה לזכור, וזה מה שעשיתי, כתבתי לה כל שבוע סיפורים קטנים עליה ועלינו.
כשהגיע הרעיון לכתוב תכנית לגיל הרך, הדברים כבר היו מונחים שם. הרעיונות כבר הוטמעו בתוך הראש ובמחברות ועכשיו כשמצאתי לי מטרה הכל צף החוצה, כתבתי רעיונות מתוך חייה האמיתיים של רוני.
הפרק ״המנוף של סבא שלמה״ מספר על סבא שלמה האמיתי שעבד מעל 40 שנים על מנוף.
הפרק ״הקיבוץ של איתמר ויה – יה״ מספר על קיבוץ נתיב הל״ה, ואיתמר ויה יה הם ילדים של חברים טובים שלנו. כל העונה הראשונה מבוססת על סיפורים אמיתיים, דמויות אמיתיות, המון דימיון והגזמות.
סיימתי לכתוב את רעיון, עיצבתי יפה, כולל לוגו ורפרנס ויזואלי והגשתי לניק ג׳וניור. ההפתעה המטורפת היתה שהם קיבלו את ההצעה. תוך כדי כתיבה למדתי איך לכתוב תסריט והגשמתי חלום, ראיתי איך כל העולם הדמיוני שלי קם לתחיה על המסך, זה היה אחד הרעים המרגשים שחוויתי.
העונה הראשונה עבדה לנו טוב ואז החליטו לצלם עוד שתי עונות. מתישהו בדרך כבר התחילו להיגמר הרעיונות של היום יום ומצאתי את עצמי עפה גבוה יותר ויותר לתוך עולם הפנטזיה. צירפנו את עמי אנידג'ר המופלא שהצליח להחליף עשרים דמויות בשלושה ימי צילום, יחד עם מיטל רטן שהיא ״רוני״ הילדה הקסומה, ועדי אייזנמן שהוא ״קשיו״ המתוק, והבמאי ירון ארזי התותח, לא הפסקנו לצחוק עד דמעות על הסט.
אם אתם יוצרים וכותבי תוכן, תקפידו לאסוף. אוספים של רגעים, סיפורים, רגשות. כל אלה ישמשו אתכם כשתתחילו להתכנס לתוך מסגרת של רעיון. למה אני כל כך אוהבת את רוני וקשיו? כי זה מוצר בוסר. יש בו חופש מוחלט של טירוף, חוסר דידקטיות וקלילות, אין בו מסרים לוחצים ולימודיים. זה היה להיכנס לתוך ראש של ילדה ולדבר מתוכו בלי פילטרים, מדהים שניקולודיאון איפשרו את הפשטות הזאת.
